פוליאורטן והסביבה

הפוליאורטן מוכר כחומר מוערך ברחבי העולם ועל כן השימוש בו גדל בעקביות בעשורים האחרונים, בעיקר בארצות המפותחות. העליה העקבית בצריכת הפוליאורטן קשורה בעיקר להשלכות החיוביות שיש לשימוש בו, גם מבחינת איכות הסביבה. על מנת להסביר את המגמה ולהפריך כמה דעות מוטעות הקיימות בקרב הציבור הרחב, ריכזנו מספר העובדות מעניינות להלן:

1. פוליאורטן חוסך בהוצאות האנרגיה בשל כושר הבידוד הגבוה, יותר מכל חומר אחר (ראה השוואה). החיסכון באנרגיה חוסך את הצורך בשריפת מזהמים לייצור אנרגיה ובכך מוביל לשיפור איכות הסביבה.
    
2. בשל היכולת להתיזו ובכך להשיג כיסוי אחיד ללא גשרים טרמיים (ומבלי להיות מוגבלים בתוואי השטח המותז) עולה כושר הבידוד בשיעור ניכר.
    
3. האנרגיה הנחסכת באמצעות השימוש במטר מעוקב אחד של פוליאורטן כמבודד גדולה פי 80 מהאנרגיה הדרושה לייצורו.
    
4. פוליאורטן עומד בתקנים המחמירים ביותר – הן בארץ והן בחו"ל (בין היתר בארה"ב ובאירופה) ולכן עושים בו שימוש נרחב בתעשיית המזון ובבניה למגורים.
    
5. פוליאורטן ייעודי מסידרת IN מתוצרת פוליאורטן בע"מ נבדק לפי תקן ישראלי 755 ועומד בדרישות התקן 921 לבנייני מגורים.
    
6. פוליאורטן חוסך אנרגיה גם ע"י הפחתת משקל אדירה בכלי תחבורה למיניהם. בכך יש גם הפחתה בכמות הפחמן הדו חמצני הנפלט בעת השימוש במכונית.
    
7. הפוליאורטן אינו מכיל גזים הפוגעים באוזון. הודות למאמץ אדיר בתחום החל שנות ה-80 מסוף הגזים המזיקים בפוליאורטן בתחליפים ידידותיים לסביבה (בהתאם לאמנת מונטריאול).
    
8. הפוליאורטן ניתן למיחזור: במקום לשרוף דלק/פחם/גז (תהליך שמזהם את האוויר) ניתן לשרוף את שאריות הפוליאורטן במתקנים מיוחדים ובכך להמיר את הפסולת באנרגיה. בתהליך אין פליטה של מזהמים ונפח הפסולת מצטמצם ביותר מ- 99% (חשוב במיוחד כאשר אין שטחים היכולים לקלוט את הפסולת). את התהליך הזה אי אפשר לבצע על חומרים אנאורגניים כגון חומרי בנין מינרליים.
    
9. פוליאורטן מוקצף אינו פולט גזים רעילים – הפוליאורטן הוא חומר אינרטי (לא פעיל) לאחר שסיים את תהליך הפילמור. רק בזמן שריפה עלולים להשתחרר גזים רעילים וגם אז בכמות נמוכה (בדומה לעץ), הרחוקה משמעותית מהערכים המותרים בתקינה הבינל"א. בשל כך אושר החומר לשימוש במבני מגורים לפי התקן האמריקאי, האירופאי והישראלי.

יש לציין כי כל הנתונים המובאים בפניכם מבוססים על מחקרים שבוצעו בארץ ובעולם, חלקם ראו אור בספר Polyurethane Handbook בהוצאת Hanser (מינכן, וינה וניו-יורק), מהדורה שניה 1994, אחרים מובאים מתוך פירסומים של הNFPA(National Fir Protection Agancy) ארה"ב, של חברת Bayer Material Science, Flammability Handbook for Plastics, הקטלוג לסיווג אש של חומרי בניה דליקים בעריכת ד"ר משה פוטרמן וריקרדו גורה (הוצאת המכון הלאומי לחקר הבניה, הטכניון) ומחקרים נוספים שנערכו באירופה.